Image-empty-state.png

חלי טל שלם

ילידת בני-ברק, 1974. ביבליותרפיסטית ומשוררת, מתגוררת עם משפחתי בבית-זית ואוהבת להיות יחד איתה וגם לבד ביער, במדבר ובים. שיריי פורסמו במוסף "תרבות וספרות" ובמוסף "גלריה" של עיתון הארץ, בכתבי עת נבחרים ובבמות נוספות. כמו כן הוצגו שיריי בתערוכות שונות. ספר שיריי הראשון " תעבירי את הסכין" ראה אור ב-2018 בהוצאת פרדס וזכה במענק קרן י.ל. גולדברג לתרבות וספרות. ספרי עץ טרבל - ספר ילדים על אהבת הטבע, השפה והא.נשים ראה אור בשנת 2015. השיר "נחיתה" יופיע בתצורתו המקורית בספר שיריי השני - את לא לבד - שיראה אור במהלך השנה, ואינשאללה יופיעו איתו בהשקה מעיין ויואב בלייב.

נחיתה

השיר החל להיכתב בלב, בבוקר שלמחרת הכריסטמס, עם ההודעה על מותו של ג'ורג' מייקל - ששיריו היו עבורי עוד טעימה מ"תכנים אסורים" בשנות השמונים. עם היוודע מותו, היתה שמועה שהתאבד, וחשבתי - כמה סמלי לקבוע את תאריך מותך בסמוך לתאריך של שיר שהיה הצלחה (הידעתם שפרויד אמנם סיים לכתוב את פשר החלומות ב1899, אבל התעקש שייכתב 1900 כדי שזה יהיה קליט וזכיר יותר?!). אירועי מוות פתאומי של אנשים שהערצת, נחרתים לעתים בזיכרון כסמנים לסיומים אחרים, כמו למשל...קשרים (ע"ע הרצח של ג'ון לנון בשירו של דני רובס, רצח רבין בשירו של שלמה ארצי ועוד). מאוחר יותר התברר שג'ורג' מייקל מת ממחלה בשריר הלב (!). שנה אחר כך, מהרהרת באותו הכריסטמס שהחל כהבטחה גדולה והוטח אל בוקרו של מות "הסנטה קלאוס של שנות השמונים", נכתב בי השיר. במפגש של "קונסולה" הוא התמזג והותך עם שיר אחר. הנסיעה אל מקום המפגש בירושלים דרך שכונת נחלאות החזירה אותי אל התקופה הסטודנטיאלית - הקור הירושלמי והאווירה הסוערת של רחוב בצלאל, המזכיר לפעמים את הירידה לחוף פרישמן התלאביבי. משהו מפוכח יכל להסתכל לפתע על התקופה ההיא כנחיתה מאשליה מתוקה, וכך נולדו השורות האחרונות. המשאלה לאהבה טוטאלית בלתי נגמרת "כמו פעם", משולה מבחינתי להפיכת גן סאקר לחוף ים. את השיר עיבדו והלחינו ברגישות מעיין בלוויס שגדלה בקנדה ומכירה את שפת השלג מקרוב, ויואב תירוש המוכשר והטוב. מעיין ויואב העניקו מענה למילים בלחן המפלרטט עם הקיטש של שנות השמונים יחד עם התפכחות הנחיתה. אחרי שהשיר הולחן והושר יפה כל כך - הייתי בטוחה שגם לכבודו ירד בגן סאקר שלג השנה.. וזה קרה:)