מיתר הלל קורמן

להיות כלוא בעיר האלוהים/מיתר הלל קורמן

להיות כלוא בעיר האלוהים
כלוב הזהב כאן ועכשיו
מה עוד יקחו שאוהב
לתוך הנחיות וחוקים

יש לי הרבה מה לומר
אין לי כבר מה להקשיב
אני את הרגע מקריב
כדי לחטט בעבר

ויש מחשבות של צינוק
מילים שאמרה שדקרו
זמנים שכבר לא יחזרו
תנוחת עובר - בכי תינוק

האוויר בחדר עומד
ואני במיטתי רפוס
רוכב ללא כוח סוס
הגשם ממשיך ויורד

חיטוט בפצעי העבר
היא נעלמת מאחורי דלת
תיבת הזיכרון הננעלת
נפתח בצליל מכוער

סגור/מיתר הלל קורמן

יותר מדי זמן בעיר הזאת
והוא דוחף פתקים בחריצים
שבין אריחי האמבט

הוא כותב בזריזות מילים רזות
כמו פרות רעבות בחלום
חוזר וחודר המבט

היא עזבה את העיר ואחר כך אותו
וראש הממשלה הטיל סגר
יותר מדי זמן בצינוק מיטתו
הוא מביט במראה ויש שבר

הוא סגור בבניין וסגור בדירה
וסגור בחדרו וסגור במיטה
ובינו לבינו גם סגור גם אטום
וגם אם יצא - לא יצא כלום

יותר מדי זמן באמבטיה שקטה
בתנוחת העובר בספירת הבועות
השעה שנוזלת לאט ועתה
היא תחזור רעבה בחלום בלהות

הקור חודר לירושלים/מיתר הלל קורמן

הקור חודר לירושלים
לעצמות היבשות למנעולים הנעולים
בחצות נשבר מצור על ערימת המעילים
ובאחת נפתח נשפך בקבוק היין

את צוחקת בשפה זרה ומנשקת
אני משלם ומאמץ את הלשון
לדבר עם נסיכה בוגרת אוקספורד
להציע לך לשמוע איתי שקט

בודד בפאב הג'ז המצומצם
הלהקה מכה לאט ולא חיים עוד אנשים
את מרצה על ישראל ועל תרבות הנחשים
הקור חודר ואת חושבת על יוון

נצא לאן נלך מתי
הגשם לא מבחין והוא תוקף
ליד המשביר שוכב ההומלס היחף
נצא עכשיו נלך אליי